מתי מתיחת ביקורת על ישראל הופכת להיות אנטישמית?

מאת Allen Z. Hertz, Ph.D., LL.B., LL.M.

The Global Forum for Combating Antisemitism (Jerusalem) prepared this Hebrew-language translation of "When Does Criticizing Israel Become Anti-Semitic?" The essay originally appeared on the Opinion page of The Jerusalem Post on February 17, 2009. A revised English-language version and a Chinese-language translation are also available on this website.

האם היהודים הם עם?

על פי מילון Merriam-Webster Online, אנטישמיות פירושה "עוינות או אפליה כלפי יהודים כקבוצה דתית, אתנית או גזעית". הגדרה זו מזכירה לנו שהיהודים הם יותר מאשר חסידים של דת מסוימת, כלומר, היהודים גם מזהים את עצמם כקבוצה אתנית-תרבותית, כשבט, כעם – בדיוק כפי שיש עם יפני או עם איטלקי.


"חומת אש" בין ביקורת על ישראל לבין אנטישמיות?

כמו למדינות אחרות, לישראל יש מאפיינים שמזמינים ביקורת. אבל, יצירת ביקורת הוגנת היא בעייתית משום שהיא דורשת משהו כמו כבוד לצדק טבעי, שיקול לגבי נורמות המקובלות על הכלל, התייחסות לאופן פעולה מקובל של מדינות, כמו גם מתן סיבות לתמוך בכושר שיפוט מסוים. לפיכך, מתיחת ביקורת על ישראל היא לא בהכרח אנטישמית. עם זאת, אין זה נכון לומר שישנה הבדלה הגיונית שמונעת מבעד מתכונת קבועה של ביקורת מרה כלפי ישראל מלהיות אנטישמית. להפך, המתודולוגיות שבהן משתמשים במשך יותר מחמישים שנה של חוק מודרני לזכויות אדם מראות בבירור כי מתכונת קבועה של הטחת ביקורת מפלה כלפי ישראל היא אנטישמית.


מדוע ביקורת כלפי ישראל הופכת להיות אנטישמית?

מתכונת קבועה של ביקורת מפלה כלפי ישראל היא אנטישמית משום שהמתודולוגיות המודרניות של זכויות אדם הן נבונות מספיק כדי לבחון לא רק את המתכונת של ביקורת על התנהגות אלא גם את ההשפעות האפשריות של אותה מתכונת. חשוב על הדבר הבא:
(1) העם היהודי היה קורבן במהלך ההיסטוריה במשך יותר מ-2,000 שנה, בדיוק כפי שעמי הילידים בקנדה והאפריקאים-אמריקאים היו קורבנות לאורך ההיסטוריה.
(2) כיום בישראל, שבה יושבת מחצית מאוכלוסיית היהודים בעולם, היא המולדת ההיסטורית והנוכחית של העם היהודי, בדיוק כפי שיוון היא ביתו של העם היווני.

כאשר שוקלים את שתי הנקודות האלה כנגד המתודולוגיות המודרניות של זכויות אדם, המסקנה היא שמתכונת קבועה של ביקורת מפלה כלפי ישראל היא אנטישמית משום שהיא צפויה לפגוע ביהודים.


מבקרים של ישראל קשורים לשונאי יהודים מבחינה סטטיסטית?

מחיצה אטומה ודמיונית שמפרידה את ישראל מהעם היהודי היא בלתי סבירה, בדיוק כפי שלא סביר לנתק את הרעיון של סין מהעם הסיני של שושלת האן או את טורקיה מהעם הטורקי. זוהי נקודה חשובה משום שסימן ההיכר של האנטישמי המודרני היא בדיוק ההסתמכות על הטענה הלא משכנעת כי ישנו קו ברור שמונע מבעד מתכונת קבועה של ביקורת מרה כלפי ישראל מלהיות אנטישמית. להפך, העדות הסטטיסטית מקשרת את המבקרים של ישראל לאנטישמיים. ראשית, סקרי דעת קהל נוטים להראות קורלציה בין משיבים שמתנגדים נמרצות לישראל ובין אלה שמפגינים רגשות שליליים ברורים כלפי יהודים והיהדות. שנית, תיעודים משטרתיים מאירופה ומכל מקום אחר חושפים עלייה חדה במאורעות אנטישמיים שהתרחשותם חופפת לפעולות צבאיות גדולות שישראל מעורבת בהן, לדוגמה, בלבנון  2006) ולאחרונה בעזה.

בנוסף לכך, ארגוני טרור אנטי ישראליים מציבים להם כמטרה גם יהודים מקומיים במדינות זרות, כמו בפיגוע הטרור נגד הקהילה היהודית בבואנוס איירס ב-1994. לפיכך, אלה שמסבירים או מצדיקים את האנטישמיות בהדגישם פשעים כביכול של ישראל, מאשרים במקביל כי ישנו קשר בין ישראל לעם היהודי.


מה משמעותה של האנטישמיות כיום?

האנטישמיות המודרנית יכולה לכלול ביטוי חזק ויחיד נגד ישראל כגון "להטיל פצצת אטום על ישראל!". אין ספק שהצהרה ספציפית זו היא אנטישמית, משום שהיא מבקשת בבירור להשתמש בכלי נשק גרעיניים על מנת להרוג קרוב לשישה מיליוני יהודים, שמהווים 75% מכלל האוכלוסייה בישראל וכמחצית מכלל היהודים בעולם.

עם זאת, בנוסף להערה אנטישמית ברורה ויחידה זו, ישנה גם האנטישמית המצטברת בדמות מתכונות קבועות של ביקורת מפלה כלפי ישראל. משמעות הדבר היא שהאנטישמיות גם כוללת הצבה של היהודים ושל ישראל באופן מתמיד כמטרה ושימוש בתקן תובעני יותר כלפי יהודים ו/או ישראל מאשר כלפי עמים ומדינות שנמצאים באותן נסיבות או בנסיבות דומות.

ניתן גם לומר על ידידים של ישראל שהם "מציבים כמטרה" את ישראל משום שגם הם מתמקדים בישראל. ידידים נוטים להקדיש תשומת לב יתרה לישראל מאשר למדינות אחרות. עם זאת, לא סביר שהם יכתימו את ישראל בכך שהם יצפו מישראל ליותר מאשר מדינות אחרות. להפך, סביר שהידידים יגנו על ישראל באמצעות הפעלת תקן פחות תובעני.

גם אנטישמיים תוקפים כל הזמן את ישראל, אבל לאחר מכן הולכים צעד קדימה וכל הזמן שופטים את ישראל בהתאם לקריטריונים מחמירים שהם לא משתמשים בהם בדרך כל כלפי מדינות אחרות. אנטישמיים מבקשים להציג את ישראל באור שלילי. המניע הבסיסי שלהם הוא זדוני, משום שהם מבקשים להשמיץ את ישראל כדי לבדות הצדקות לנקיטת אמצעים חריפים שסביר שיגרמו נזק חמור ליהודים, בין אם בישראל או מחוצה לה.


מדוע האנטישמיות היא כה חזקה?

בגלל התייחסות מזלזלת בבירור כלפי יהודים והיהדות, הטקסטים של בשורת הנצרות ושל הקוראן המוסלמי מילאו תפקיד ישיר בהטמעת גישות חריגות בקרב תרבויות כלפי יהודים והיהדות. בעולם המערבי ובעולם האסלאמי, אנשים רבים מוצאים כי זה טבעי לאמץ השקפות מיוחדות (לעתים קרובות שליליות) לגבי יהודים והיהדות. עם זאת, לעתים קרובות ישנה אי מודעות לכך שהתוכנה התרבותית השלטת נגועה בצורה כה משמעותית בווירוס האנטישמיות. מסיבה זו, אנשים רבים מרגישים בנוח לתקוף באופן מתמיד את היהודים ו/או את ישראל, ולמדוד את היהודים ו/או את ישראל לפי תקן תובעני יותר מאשר זה שלרוב נמצא בשימוש כלפי עמים אחרים ומדינות אחרות שנמצאים באותן נסיבות או בנסיבות דומות.


כיצד התחילה השואה?

לצעוק "יהודי מלוכלך!" או לתקוף יהודים בפוגרומים או לשלוח יהודים למות במחנות ריכוז, כל אלה הם ללא ספק פעולות אנטישמיות. אבל לאנשים רבים בעולם המערבי ובעולם האסלאמי ישנה בורות שמונעת מהם לזהות אנטישמיות בצורות ביטוי ארסיות אחרות. כאן זה עוזר להיזכר בשואה, בה נרצחו שישה מיליוני יהודים באירופה (1945-1939). המקור הישיר של הפשע הנורא הזה הוא ב-1933, כאשר מנהיגה של גרמניה, אדולף היטלר, הוציא לפועל תוכנית של אפליה מאורגנת היטב אשר בודדה יהודים תוך שימוש באמצעים חוקיים ובירוקרטיים מתאימים.

באותו אופן, האנטישמיים המודרניים רוקמים אסטרטגיות כדי לתמוך במתכונות קבועות של אפליה מרה נגד ישראל, לדוגמה, בארגונים של האומות המאוחדות. האסטרטגיה היא ליצור דמוניזציה של ישראל בכך ששופטים אותה ללא הרף על פי תקן מחמיר יותר מאשר זה שנמצא בשימוש כלפי מדינות אחרות. השאיפה הסופית היא להצדיק את ההשמדה של ישראל ואת הריגת שישה מיליון התושבים היהודים בה.


היהודים מושמצים על ידי האנטישמיות?

הטיעון ad hominem של להיות יהודי או בן להורים יהודים (אפילו כאלה ששרדו ממחנות ריכוז) אינו הגנה הגיונית להאשמה באנטישמיות. כיום, יהודים רבים לא מבינים כי המשמעות של אנטישמיות כוללת כל מתכונת קבועה של אפליה כלפי יהודים ו/או ישראל. רבים משערים בנפשם באופן כוזב כי מכיוון שהם עצמם יהודים, יש להם רישיון מיוחד להיות מעורבים באופן חופשי במתכונות הקבועות האלה של אפליה כלפי יהודים ו/או ישראל. עם זאת, הנזק שנגרם על ידי יהודים אלה הוא אמיתי כמו הנזק שנגרם על ידי האנטישמיות מצד לא יהודים. למעשה, מתכונות קבועות מעין אלה של אפליה נגד ישראל בידי יהודים יכולות לגרום אפילו יותר נזק, משום שיהודים יכולים להשיג מהימנות רבה יותר בכך שהם מכריזים על מוצאם היהודי.


רישיון אידיאולוגי להתיר אפליה נגד ישראל?

המתודולוגיות של זכויות אדם לא מציעות דבר שירמז על כך של-"ימין" או ל-"שמאל" יש היתר לתת לגיטימציה למתכונות קבועות של אפליה נגד יהודים ו/או ישראל. פירושו של דבר הוא שלא ניתן להצדיק את האנטישמיות בכך שצמחה תועלת רבה יותר כביכול מהנאציזם, פשיזם, סוציאליזם, קומוניזם, סביבתנות, אנטי קולוניאליזם, תנועת המדינות הבלתי מזדהות, או בכל גורם או אידיאולוגיה אחרים. אף על פי כן, רבים מאויבי ישראל נשארים בטוחים באופן מדהים באמונה המוטעית שלהם שהתורה המועדפת עליהם מקנה להם את הזכות לעסוק במתכונת קבועה כזו של אפליה, ובמקביל מחסנת אותם מפני האשמות אנטישמיות. זוהי אשליה מצערת וריקה. יושר והגינות אינטלקטואליים דורשים שנמעיט בערך האנטישמיות של אלה שתוקפים באופן מתמיד את היהודים ו/או את ישראל, ומשתמשים כלפי יהודים ו/או ישראל בתקן מחמיר יותר מאשר זה שבדרך כלל משמש כלפי עמים או מדינות אחרים שנמצאים באותן נסיבות או בנסיבות דומות.

Allen Z. Hertz, שחי כעת בדרום סין, היה בעבר יועץ בכיר במשרד הייעוץ הפרטי שמשרת את ראש ממשלת קנדה ואת הקבינט הפדרלי. בעבר הוא עבר במשרד החוץ של קנדה ולפני כן לימד היסטוריה ומשפטים באוניברסיטאות ב-New York, Montreal, Toronto ו-Hong Kong. הוא למד היסטוריה ושפות באוניברסיטת McGill ב-Montreal (B.A.) ולאחר מכן היסטוריה של מזרח אירופה, הבלקן והאימפריה העותומאנית באוניברסיטת Columbia ב-New York (M.A., Ph.D.). מאוחר יותר הוא זכה בתוארי משפטים בינלאומיים מאוניברסיטת Cambridge (LL.B.) ומאוניברסיטת Toronto (LL.M.). המאמר שלהלן פורסם לראשונה בטור הדעות של Jerusalem Post, 17 בפברואר 2009.